פסק-דין בתיק ע"א 13 - 1 - 50906

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר אהרון חיים ורבנר) מתאריך  20.11.2012 בתיק תא"מ 10 - 02 - 42.

2.       המשיבה היא חברת ביטוח, המבטחת בין היתר כלי רכב, ופסק דינו של בית משפט קמא ניתן בתביעת שיבוב שהגישה נגד המערער. לטענת המשיבה, בתאריך 23.10.2008 אירעה תאונת דרכים, בה נגרם נזק למכונית מסוג "סקודה", שהייתה נהוגה על ידי מבוטחה מר אבי דבח. בעקבות התאונה שילמה המשיבה למבוטח סך 5,745 ש"ח. ערכם המשוערך של תגמולי הביטוח ששולמו, הגיע בעת הגשת התביעה כדי סכום של 6,500 ש"ח.

          על פי הנטען, המכונית המבוטחת נפגעה מאופנוע, שמספרו 56 - 561 - 38, שהגיח מאחור ופגע במכונית המבוטחת בעת שזו ניסתה לעבור לנתיב הימני בכביש. נהג האופנוע לא השאיר את פרטיו, וברח מהמקום.

3.       בתחילה הוגשה התביעה נגד אדם בשם אלון טורג'מן, שכן התברר שהוא הבעלים הרשום של האופנוע הפוגע במשרד הרישוי. ואולם, מר טורג'מן הציג לבא כוח המשיבה זיכרון דברים, לפיו מכר את האופנוע למערער. על כן בא כוח המשיבה נטל רשות מבית המשפט, והגיש כתב תביעה מתוקן, לפיו תבעה המשיבה את שיבוב תגמולי הביטוח מאת המערער.

4.       המערער הכחיש את בעלותו באופנוע וכן הכחיש את זיכרון הדברים. לאחר שמיעת ראיות קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבה, וחייב את המערער לשלם למשיבה את סכום התביעה בצירוף הוצאות שונות, שנקבעו בפסק הדין.

          בבסיס פסק דינו של בית משפט קמא עומדת עדותו של מר טורג'מן, אשר בית המשפט קיבל אותה. בהסתמך על עדות זאת קבע בית משפט קמא, שהאופנוע, שהיה בשעתו בבעלות מר טורג'מן, ניזוק בתאונת דרכים ונוכח שיעור הנזק שנגרם לו, הוא הורד מן הכביש. בעקבות זאת, מכר מר טורג'מן את שרידי האופנוע למערער, שנקבע כי הוא מתעסק עם אופנועים. בית המשפט ציין, כי במהלך עדותו מר טורג'מן לא זיהה את המערער אך זיהה את אביו. חרף זאת קבע בית המשפט, כי המערער היה זה שרכש את האופנוע. קביעתו זו של בית המשפט נסמכה על עדותו של מר טורג'מן, שמסר כי את פרטיו של המערער, שנרשמו בזיכרון הדברים, העתיק מתוך תעודת זהות שהוצגה לו, ועל פיה זיהה את האדם שקנה ממנו את שרידי האופנוע.

על פי פסק הדין, לא ידועה זהותו של האדם שנהג באופנוע בעת התאונה, ואולם, על המערער, שנקבע כי הוא בעליו של האופנוע, היה למסור מי נהג באופנוע שבבעלותו במועד התאונה.

5.       המערער אינו משלים עם פסק הדין, ועל כן הוגש הערעור שלפני. עוד קודם שהתקיים הדיון בערעור הגיש המערער בקשה להתיר לו להביא ראיה נוספת        בערעור. הראיה הנוספת היא חוות דעת של מומחית להשוואת כתבי יד, ולפיה, המערער אינו האדם שחתם על זיכרון הדברים.

          בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטה שניתנה בתאריך 3.10.2013, וזאת משום שסברתי, ועדיין הנני סבור, שאין מדובר בראיה שניתן להתיר את הגשתה במהלך הערעור, ואם רצה המערער להוכיח שלא הוא האדם שחתם על זיכרון הדברים, היה עליו להגיש את חוות הדעת עוד במהלך שמיעת הראיות בבית משפט קמא.

6.       בדיון בערעור טען בא כוח המערער את כל שניתן היה לטעון כנגד פסק דינו של בית משפט קמא. בתמצית הדברים טען המערער, כי לא היה מקום לשלול ממנו את האפשרות להגיש חוות דעת מטעמו להוכיח כי לא הוא היה זה שחתם על זיכרון הדברים, שכן לראשונה נתקל בזיכרון הדברים במהלך שמיעת הראיות, ולא ניתנה לו האפשרות להתמודד עם זיכרון הדברים קודם לכן. עוד טען בא כוח המערער, כי בית משפט קמא לא נתן המשקל הראוי לעובדה, שמר טורג'מן הוא הבעלים הרשום של האופנוע במשרד הרישוי. לטענת בא כוח המערער, מר טורג'מן לא היה נטול אינטרס, שכן לטענתו, מר טורג'מן היה זה שנהג באופנוע במועד התאונה, אך הוא בחר "להלביש את התיק" על המערער. בנוגע לשאלה, כיצד ידע מר טורג'מן את פרטיו של המערער השיב בא כוח המערער, כי יתכן שהמערער רכש בשעתו אופנוע מחבר של מר טורג'מן, ומר טורג'מן העתיק את פרטיו של המערער ממסמכים שקיבל מחברו, וזאת כדי להרחיק את עצמו מהתאונה. עוד עמד בא כוח המערער על כך, שמר טורג'מן לא זיהה את המערער במהלך הדיון, ולטענתו, אין לך ראיה טובה מזו לכך שהמערער לא היה זה שרכש את האופנוע ממר טורג'מן.

          בנוסף לטענות אלה טען בא כוח המערער, כי לא היה מקום להימנע מחקירתו של נהג המכונית שנפגעה, שכן יתכן שהוא יכול היה לשפוך אור על נהג האופנוע שפגע במכוניתו, ואז אפשר והיה מתאפשר למערער לסתור ביתר קלות את הטענה כי הוא זה שאחראי לתאונה. כמו כן הוסיף בא כוח המערער, שהדיון בבית משפט קמא התנהל שלא על פי סדרי הדין. בהקשר זה טען בא כוח המערער, שזיכרון הדברים לא צורף לכתב התביעה, על אף שכתב התביעה הוגש ב"סדר דין מהיר". בא כוח המערער אישר, שאכן זיכרון הדברים צורף לבקשה לתיקון כתב התביעה, ואולם, בקשה זו נדונה עוד לפני שהמערער היה צד בתיק.

          על כן, לטענת בא כוח המערער, יש לקבל את הערעור, ולבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא.

7.       בא כוח המשיבה טען בתחילת דבריו, כי יש לדחות את הערעור מחמת שלא הוגשו עיקרי טיעון מטעם המערער, ודין המערער כדין מי שלא התייצב לדיון בערעור. עוד הוסיף בא כוח המשיבה, שזיכרון הדברים צורף לכתב התביעה, והדבר אף צויין בכתב ההגנה שהוגש מטעמו של המערער, כך שאין כל בסיס לטענת המערער, כאילו הופתע במהלך הדיון מהגשת זיכרון הדברים. בא כוח המשיבה הוסיף, כי קביעותיו של בית המשפט הן קביעות במישור העובדתי, הנסמכות על מידת האמון שבית המשפט ייחס לעדותו של מר טורג'מן, ועל כן אין מקום להתערב בקביעות אלה. באשר לטענה, כי נהג המכונית הנפגעת לא העיד, עמד בא כוח המשיבה על כך, שנהג המכונית אכן הוזמן, ונכח בבית המשפט, אלא שהיה זה בא כוח המערער שוויתר על חקירתו.

          על כן, לטענת בא כוח המשיבה, יש לדחות את הערעור.

8.       לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, בכתב ובעל פה, הנני מחליט לדחות את הערעור, ולהלן נימוקי:

(א)     אכן, מטעם המערער לא הוגשו עיקרי טיעון, ומטעם זה היה מקום לראותו כמי שלא התייצב לדיון בערעור. ואולם, נושא הערעור אינו מורכב, וטענות המערער ידועות מתוך הודעת הערעור שהוגשה, ועל כן אינני סבור שיש לדחות את הערעור מהטעם הפורמאלי עליו הצביע בא כוח המשיבה.

(ב)      קביעת בית משפט קמא, כי המערער היה בעליו של האופנוע, היא קביעה עובדתית שנעשתה על בסיס מידת האמון שבית משפט קמא ייחס לעדותו של מר טורג'מן, ולצידה הקביעה, שהמערער הוא אדם "המתעסק עם אופנועים", ובבעלותו מספר אופנועים. הכלל הידוע הוא, שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא רק במקרים מיוחדים. המקרה שלפני אינו נמנה על מקרים שכאלה, ואינני סבור כי יש מקום להתערב בקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא.

(ג)      מר טורג'מן אכן לא זיהה את המערער, אלא זיהה את אביו. עם זאת, מר טורג'מן הסביר בעדותו, כי כאשר כתב את זיכרון הדברים נמסרה לו תעודת הזהות ממנה העתיק את פרטיו האישיים של המערער, ועל פיה הוא זיהה את המערער במעמד המכר. ההנחות שמניח בא כוח המערער, כאילו יתכן שמר טורג'מן העתיק את פרטיו האישיים של המערער ממסמכים אחרים, ואולי ממסמכים הנוגעים לעסקאות שנעשו בעבר בין המערער ובין מי מחבריו של מר טורג'מן, לא הוכחו, ואין מדובר אלא בהשערות חסרות כל בסיס, ואין לתת להן כל משקל.

(ד)      טענת המערער, כי לראשונה נחשף לזיכרון הדברים במהלך שמיעת הראיות בבית המשפט קמא, אף היא נטולת בסיס. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו של המערער לבית משפט קמא, מתייחס המערער ל"זיכרון הדברים שצורף לכתב התביעה" (סעיף 1(ד) לכתב ההגנה), ולטענתו (בסעיף 1(ו) לכתב ההגנה, "מדובר בזיכרון דברים שפוברק וזוייף על ידי מר טורג'מן ו/או מי מטעמו". נראה הדבר, שאם המערער התייחס לזיכרון הדברים בכתב ההגנה, וציין כי צורף לכתב התביעה, הרי שנחשף לו לפני שהוחל בשמיעת הראיות, ולא בשלב שמיעת הראיות עצמו.